<h1>צידה לדרך כלל רביעי פ"ז</h1>
<h2>דף ד:</h2>
כל מה שאסור ביום טוב ראשון אסור בשני ומנדין עליו למי שמזלזל בו ואם הוא תלמיד חכם אין מחמירין עליו לנדותו אבל מלקין אותו.
<h2>דף כב.</h2>
אסור לכחול העין ביום טוב וע"י כנעני מותר ואם יש בו סכנה מותר ובשני מותר אפילו על ידי ישראל אע"פ שאין בו סכנה וביו"ט שני של ראש השנה אסור וע"י כנעני מותר ואם יש בו סכנה מותר. כי דברי תורה חיים הם למוצאיהם וענקים לגרגרותיהם. ורפאות תעלה לשוביהם. ולוית חן לראשיהם. ודרשו חכמים וחי בהם ולא שימות בהם.
<h2>דף לו:</h2>
כל מלאכה האסורה בשבת אסורה ביום טוב חוץ ממלאכת אוכל נפש דכתיב אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם ואין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד שמותר בי"ט וחוץ מהוצאה והבערה שמתוך שהותרו לצורך אוכל נפש הותרו שלא לצורך והוא שיהיה בם צורך קצת כמו שיתבאר. וכן מכשירי אוכל נפש מותר לעשותן בי"ט וכגון שאי אפשר לעשותם מאתמול אבל אם אפשר אסור אבל כל שאר מלאכות אסור ולוקין עליה. קצירה וטחינה בצירה ודריכה אע"פ שהם אוכל נפש אסור לעשותם מדבריהם לפי שהם מלאכות שעושין מהם הרבה יחד וחשו חכמים שאם היו מתירין אותם ביו"ט היה מניחם עד יו"ט וימנע משמחת יו"ט וכן אסרו ג"כ צידה מזה הטעם שמא תעלה מצודתו הרבה.
